החלטה בתיק ע"מ 1357/09

בפניי ערר הסנגוריה על החלטת ביהמ"ש קמא מיום 12.2.09 להאריך מעצרו של אחמד נמר זוהדי סאלם ב-6 ימים נוספים. בהחלטתו קבע ביהמ"ש כי הארכת מעצר זו ניתנה לצורך השלמת החקירה והכנת כתב אישום.

בטיעוניה הן בכתב והן בעל פה, תוקפת הסנגוריה את החלטת ביהמ"ש קמא, תוך קביעה כי אין כל תשתית ראייתית אשר יכולה לעמוד בבסיס הצורך לעצור את העורר. טעה ביהמ"ש, כך לדעת הסנגוריה, כשהורה על מעצר זה ובוודאי טעה לנוכח אורכה של הארכת מעצרו.

הגם כי הדיון נקבע תוך תיאום עם כל הנוגעים בדבר, לדאבוני לא הובא העורר לדיון. בנסיבות אלו סבור הייתי כי זכויותיו של העורר, מחייבות דיון בעניינו ולשמחתי כך סברה גם הסנגוריה, הגם כי לא נמנעה מלבקר ולהביע את מורת רוחה מהיעדרות זו.

בחנתי את המידע שהתגבש בתיק זה על רקע הטענות שנטענו לפניי והגעתי למסקנה כי לא שגה בימ"ש קמא בהחלטתו. אם ביקשה הסנגוריה להרחיק את העורר הרחקה טוטאלית מהחשד שדבק בו, הרי שלא עלה בידה. המידע אשר מצאתי בתיק החקירה עוסק בהחזקת טובין אשר נגנבו לכאורה בעת האחרונה ממפעלים בישראל. המדובר בהיקף רחב ביותר אשר בגינו קבל ביהמ"ש בע"מ איו"ש 96+97/02 כי "במקרים דוגמת זה, בהם מדובר בעבירות רכוש בהיקף ניכר, כבר קבענו כי הכמות הופכת לאיכות" .

אין בכל האמור לעיל כדי לקבוע עמדה חד משמעית ביחס למעורבותו של העורר במיוחס לו, ברם לעת זו, החשד אשר דבק בעורר הוא חשד המצריך חקירה, אף חקירה מאומצת ומיוחדת בגינה יש לאפשר לגורמי החקירה להשלים ולמצות את כל הפעולות האופרטיביות הרלוונטיות.

כאמור, לנוכח האמור לעיל לא מצאתי לשנות מהחלטתו של ביהמ"ש קמא, ועל כן, אני דוחה את הערר. בשולי ההחלטה, אני מורה לקצין ביהמ"ש לברר מדוע לא הובא העורר לדיון.

ניתנה היום, 15 בפברואר 2009, כ"א בשבט התשס"ט, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

שופט

רמ"שית: לש התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: